ספרים זה אהבה גדולה שלי. אהבה שהתחילה בתחילת דרכי החינוכית שהייתי גננת והבנתי את העושר הגלום בהם. האהבה התחזקה כשילדיי נולדו והפכתי ל”אגרנית” ספרי ילדים. עם המעבר וההתפתחות בנושא הלמידה החברתית גיליתי שספרי ילדים יכולים לשמש אותי גם תחום זה.
בגילאים צעירים הספר משמש לנו “ככלי למידה” משמעותי ומכאן יצרתי את התכנית “חברים בסיפורים”, השראה שקיבלתי מאחת ההרצאות ששמעתי בעבר ושוכללה לכדי תכנית מבוססת.
ספרי הילדים הם חלק בלתי נפרד מהתהליך החברתי שבו גדלים ילדינו. דרך סיפורים, דמויות וערכים הם לומדים להבין את עולמם ולבנות יחסים חברתיים בסופו של דבר. ספרי הילדים מציעים הזדמנות לתרגל וללמוד כיצד לבנות יחסים חברתיים באופן טוב ובריא. בספרים, הדמויות נתקלות בקשיים חברתיים, פותרות בעיות ומגלות חסרונות ויכולות אישיות. זה עוזר לילדים להבין ולהביע את רגשותיהם, ולפתח אמפתיה וכבוד לאחרים.
ספרים לגיל הרך עשויים להתמקד בנושאים חברתיים פשוטים כמו מריבה, משחק משותף, כעסים, פתירת מחלוקות וכו’ לדוגמה ספרים כמו “אל תתנו ליונה לנהוג באוטובוס” מאת: מו וילמס. ספר קליל ופשוט שמתמודד עם סיטואצייה של “קבלת לא” שילדנו בפעמים רבות נדרשים להתמודד איתה.
כמות ספרי הילדים המאפשרים למידה חברתית היא עצומה עד כי אין סופית. כאן בהמשך אצרף את הרשימה המצומצמת שלי וניתן גם להיעזר בספרייה של דר’ עדה בקר “חברים זה כל הסיפור”.
במרכזה של התכנית שכתבתי שימוש בגיבורי הספר, הדמויות המשמעותיות בסיפור, ללמידה חברתית על ידי ניתוח אופיים החברתי וקטלוגם להתנהגויות חברתיות יותר וחברתיות פחות.
המגזין שלנו נושא את נושא ה”תקומה” ומבקש להאיר ולהעמיק את הדיון סביב יכולתנו להתרומם מעל לכאב ולטראומה.בזמנים בהם הזיכרונות הלאומיים של יום השואה ויום הזיכרון
חשיבות רבה יש לחיבורים חברתיים. מאמר שנתקלתי בו מוצא הקשר בין חיבור חברתי לקוי לחיזוק רגישות לדחייה חברתית והופעת סימפטומים פסיכיאטריים. שווה קריאה על אף היותו באנגלית.