עובדתית, “ההון החברתי” נמצא בירידה מתמדת, החברויות ה”פיזיות” מתמעטות.
זו המציאות של ימינו ובעקבות כך, תכופות נשאלת השאלה איך אנחנו עם זה? האם זה חיובי או שלילי?
האמת, מרבית התשובות לטעמי אינן רלוונטיות, זה העידן החדש אליו נצטרך להסתגל ואותו ללמד את ילדינו ומה שנכון יותר לשאול, פנינו לאן? וכיצד נתמודד?

העולם החברתי בתהליכי שינוי, הוא מקוון ומגוון. הקשרים החברתיים מתפתחים במדיות השונות ואנשים בעלי כישורים חברתיים מיטביים משכילים לעשות ומפתחים קשרים אשר משמשים אותם לרווחה ולתועלת האישית שלהם: עסקית, שיווקית, חברתית וכו’ התקשורת התפתחה לעולם הרחב, עם אנשים מכל העולם ויכולת יצירת  קשרים ענפה, המפגשים אינם פיזיים ומתרחשים ברשתות, עולם החברתי משתנה.
נוכל ל”בכות” על השינוי ועל ההתמעטות החברויות והמפגשים והפיזיים ונוכל להסתכל לחברה בעיניים ולומר: כמו בתחומים רבים גם כאן מתבצעים שינויים ועלינו ללמוד ולהסתגל אליהם.

אני בוחרת ללמוד וללמד את השינוי. אינני סוברת שנחזור אחורה לימי המכולת השכונתית והגינה הציבורית ולכן, לא נותרו לי אפשרויות רבות אלא ללמוד את מרחבי הווטסאפ, האינסטגרם וחבריהם, להשכיל ולהבין שגם אליהם נדרשת שייכות והדרה ממשחק XBOX קבוצתי כואבת לא פחות מהדרה במרחבי הכיתה הפיזית.
אל אף הסטיגמה הרווחת, אל תטעו, לכישורים חברתיים במדיה הדיגטילית נדרשים יכולות חברתיות עוצמתיות וכדי לפתח אותן ולשמור עליהן אנו נדרשים למיומנוית חברתיות מגוונות ומתקדמות.

ומכל זאת, אני מאמינה:

1. כי ה”כישורים החברתיים” לא נעלמו אלא בתהליכי שינוי מה”שכונה” ל”רשת/למסך” ואנו צריכים להתפתח, להשתכלל וללמוד אותם
2. שאל לנו להיות בקצוות של “קולקטיב” ו”אינדוידואל” אלא להלך במנעד שבין שניהם למען קיום חברתיות מיטבית.

אך אמונה ומחשבה לבדה לא תעזור.
ולכן, 3 דברים שביכולתנו אנשי החינוך לעשות על מנת להחיות את ערך החברותיות:
1. כישורים חברתיים מתפתחים ב”שעות ריקות” שעות הפנאי
ולכן, כדאי לחשוב על חברתיות מעבר לשעות הלמידה,
מה קורה עם התלמידים שהצלצול מסיים את היום או שהZOOM נכבה.
חשיבה שכזו אינה מורכבת יש רק צורך להכיר אותה,
מוזמנים לקרוא על כך בקובץ שנכתב בימים אלה לקורונה אך מתאים בכלל ולהכיר את המושג ח.מ.ל

2.שהערכים שלנו יחלחלו למרחב החינוכי שלנו
אך לא רק בסיסמאות אלא בלמידה חברתית פרקטית.
כאנשים ערכיים, בעלי דעות ואמונות חברתיות אני מניחה כי רבים מכן מביאים אותם לכיתה
“ואהבת לרעך כמוך” “מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברייך” ועוד סיסמאות
אך מה בין הערך  הסיסמה לפרקטיקה?
מוזמנים להיעזר בערכה “כישורים לקשר חברתי” ללמידה חברתית

3. שהחשיבה תשתנה ולא נקדש את האינדיוודואל בלבד אלא נחזור לחשוב מעט במונחי קולקטיב.
*נקודה למחשבה… בחינוך, כיצד אתם מעריכים, מודדים תלמידים?
לי ידוע שעל פי רוב כפרטים בלבד (מבחנים, תעודות) האם רק זו הדרך?
דרכים לייצר זאת: עבודות קבוצתיות, חשיבה משותפת ועוד.

מה עוד לדעתכם ניתן לעשות?
כתבו לי