השבוע נכנסתי לכיתה ושאלתי את התלמידים(כיתה א’)
“מי מכיר אותי?”
כל האצבעות הורמו.
בחרתי את אחד הילדים ושאלתי שוב..
“אתה מכיר אותי?”
:כן
“מי מכיר אותי?”
כל האצבעות הורמו.
בחרתי את אחד הילדים ושאלתי שוב..
“אתה מכיר אותי?”:כןמי אני?נופרומה התפקיד שלי בביה”ס? לעזור לנו (יועצת)ואיפה אני גרה?ממממ ב… התחיל בסבב ניחושיםששאר ה
מצטרפים לניחושים אתם יודעים איפה אני גרה או שאתם מנחשים?מנחשים.מה אני אוהבת לאכול?ושוב החלו סבב ניחושים בקרב הילדים….
ילדים יקרים לא יותר קל לשאול אותי במקום לנחש?
ומכאן החל דיון האם אנחנו באמת מכירים?
שאלתי כמה הם מכירים את הילדים בכיתה
והתשובה הייתה מהוססת.
פעילות– ערבבתי את סדר הישיבה של התלמידים כדי לגון את השיח.
כל תלמיד/ה קיבלו דף נייר והיה צריך לשאול את החבר/ה שיושבים מולם 3 שאלות (כיתה א’. מי שלא ידע לכתוב- צייר)
וסיימנו בסבב דבר שלמדתי על חבר/ה?
את הדבר שגילנו לדוגמה “אוהב לשחק בלגו”
שאלנו מי עוד בכיתה אוהב לשחק בלגו?
כדי למצוא נקודות ממשק בין הילדים.
מסקנות-
הילדים לא ברמת מכירים.
לתלמידים אין מספיק זמן והזדמנויות לשיח הכרות.
כשמתקיים שיח לרוב הוא בנאלי, יש לפתוח לשיח מגוון נושאים.
הכרות עומק זה תהליך והוא חשוב לגיבוש ותחושת שייכות בכיתה.
אהבתם את הפעילות?
רשמו לנו כאן בתגובות
רשמו לנו כאן בתגובות
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת.