אני, נופר ירושלמי ספדה, יועצת חינוכית ומנחה חברתית
עוסקת בתחום כבר למעלה מ 10 שנים
ועדה לתופעת הדחייה שהולכת ומתרחבת בקרב ילדים
וגרוע מזה בקרב הורים!
כל פעם מחדש אני מזועזעת מרמות הדחייה שאני נתקלת
והגיע הזמן לטפל בשורש הבעיה.
לדעתי נוכל לעשות זאת רק באמצעות “טיפול פנימי”
עיסוק חברתי-חינוכי בתוך מסגרות חינוכיות,
זו הדרך להגיע ללב הילדים (וההורים) בדרך המהירה ביותר.
תופעת החרם נפוצה בעיקר בגילאי ביה”ס היסודי אך לא רק. היום כבר בגיל הגן יש שיח בנושא וניצני חרם מתחילים בדוגמת משפטים: “אל תשחקי עם __ “, “אם תשחק עם ___ לא אהיה חבר שלך”.
בגילאים בוגרים חט”ב ותיכון הדיווחים בנושא חרם פוחתים כי לרוב מתגבשות קבוצות חברים אולם תחושת בדידות יכולה ללוות גם בגילאים אלו.
השימוש בביטוי “חרם” הפך לשכיח בשנים האחרונות ולא בטוח שבהקשרים נכונים, לא כל דחייה חברתית היא חרם וחשוב לתת את הדעת על כך.
בתכנית המצורפת יש שימת דגש על ביטויים ומושגים שיקנו את הידע הנדרש בנושא.
אל למורים ולאנשי חינוך לחשוש מעיסוק בנושא
שכן, דווקא עיסוק בו ימנע את הדחייה הבאה ע”י כך שידעו הילדים להמליל את תחושותיהם
ולהביא את עצמם ואת הסוגייה לידי ביטוי.
במידה ותרצו להתייעץ בנושא מוזמנים לפנות בכל שאלה.
*כל התכנית נועדה על מנת שהתלמידים יתחייבו להימנע מתופעת הדחייה
חשיבות רבה יש לחיבורים חברתיים. מאמר שנתקלתי בו מוצא הקשר בין חיבור חברתי לקוי לחיזוק רגישות לדחייה חברתית והופעת סימפטומים פסיכיאטריים. שווה קריאה על אף היותו באנגלית.